Friday Night In Budrus, ערב בכפר בודרוס, 26/5/2006

May 27 2006

At around 6:30 pm IDF forces entered the village of Budrus.
The forces used gas grenades, rubber coated bullets and shock grenades. About six jeeps belonging to the Border Police and Artillery (who are presently serving in the regional brigade,The Maccabeans brigade) drove around the village constantly and shot in all directions. Almost every spot in the village was hit by gas and there was no where to escape.

The teenage boys of the village responded by throwing stones at the jeeps. We shouted in our native Hebrew, Get out of the village, and similar calls.
One of the village youths was arrested and then released outside the village.

During the attack by IDF forces the Mouazin called for prayer. People went to pray as the jeeps approached them. They did not harm those going for prayer.

After a number of unsuccessful conversations with the communications center of the Ramallah regional command, we tried to get a Knesset member from the Hada`sh party, Dov Henin, involved. Eventually a decision was made by the Maccabeans brigade to withdraw the forces from the village.

The forces were on their way out of the village and we shouted to them from the roof of one of the houses, Get out of the village. In response the house we were in was attacked by two gas grenades. We were in a small room at a house with five small children ranging in age between 2 to 10 years old. The house was full of tear gas and the children cried. We were suffocating.
The father of the family decided to take the children out. He and his wife and a friend of the family went out.

The soldiers shouted at us, Get out of the house or we will blow it up. We descended the stairs of the house and each person that went downstairs was beaten by the commander of the force, a Druze Border Police officer, and pushed against the wall with his back to the soldiers. We were ordered to go down on our knees and then ordered to lower our heads. The soldiers said: You will be humiliated this evening; you came to the village to make a Kiddush [Sabbath blessing]? We will say your Kadish` [death prayer]. Little Matan [Israeli teenager activist] was identified as the fellow who got a rubber coated bullet in his eye [during a demonstration against the separation wall]. One soldier apologized a little to him. I was identified as a participant in demonstrations in Bilin [a Palestinian village nearby]. He told our non-Israeli friend that I throw stones during demonstrations in Bilin.

They checked our IDs. The non-Israeli fellow was interrogated in English after they understood that shouting at him in Arabic, Shu Ismak? doesn`t really work. At some point a rifle was pointed to his head. This rifle was loaded with a cluster of rubber coated bullets that go off at once in all directions. I shouted at him to remove the rifle and then I was beaten some more.

They asked us if our mothers know what we are doing. I asked them if their mothers know what they are doing. They answered, sure!! I said, Shes probably not proud.They asked,who?I said,Your mother. I got two kicks and they shouted at me that I shouldnt talk about their mothers.

When Matan said that they have an order from the company commander to leave the village they got angry and pushed his head towards the wall of the house at a place where there was barbed wire.
During the whole incident none of the soldiers agreed to identify themselves.

After half an hour the soldiers mounted their jeeps and drove away. The IDF forces left the village at 21:00.

The traumas experienced by the children of the village can be witnessed by looking at their faces and hearing them crying at night. Innocent children whose streets are flooded every few days by scores of soldiers and policemen who turn their village into a war zone.



בסביבות השעה 18:30 נכנסו כוחות הכיבוש לכפר בודרוס.

הכוחות ירו רימוני גז, כדורים מצופי גומי ורימוני הלם. כשישה ג’יפים ששייכים למג”ב וליחידת תותחנים שמשרתת כרגע תחת חטיבת מכבים הסתובבו בכפר ללא הרף וירו לכל כיוון. כמעט כל נקודה בכפר קיבלה התקפת גז ולא היה מקום להימלט אליו.

נערים מהכפר הגיבו בזריקת אבנים על הג’יפים. ואילו אנחנו צעקנו בעברית צחה “תצאו מהכפר!” וצעקות דומות.

אחד מנערי הכפר נעצר ושוחרר לאחר מכן מחוץ לכפר.

במהלך ההתקפה של כוחות הכיבוש המואזין קרא למתפללים. אנשים הלכו להתפלל ומולם באו ג’יפים. הם לא נגעו במתפללים.

לאחר מספר שיחות כושלות עם מפקדת התיאום והקישור של אזור רמאללה, ניסינו לערב את ח”כ מסיעת חד”ש, דב חנין. בסופו של דבר התקבלה החלטה של מפקד חטיבת מכבים להוציא את הכוחות מהכפר.

הכוחות היו בדרכם החוצה ואנו צעקנו אליהם מגג אחד הבתים “צאו מהכפר!”. בתגובה הבית ששהינו בו ספג שני רימוני גז. ישבנו בחדר קטן עם כחמישה ילדים מתחת בין הגילאים שנתיים עד עשר. הבית היה אפוף בגז מדמיע והילדים בכו. המחנק היה כבד מאוד.

אבי המשפחה החליט להוציא את הילדים החוצה. הוא, אשתו וחברת המשפחה יצאו עם הילדים.

החיילים צעקו לעברנו “תצאו מהבית או שנפוצץ אותו!”. ירדנו במדרגות הבית וכל מי שהגיע למטה חטף מכות ממפקד הכוח, קצין מג”ב דרוזי, והוצמד אל הקיר עם הגב אל החיילים. הורדנו על הברכיים וצווינו להוריד את הראש (“אתם תושפלו הערב”, “באתם לעשות בכפר קידוש? אנחנו נעשה לכם קדיש”). מתן הקטן זוהה כבחור מבית סירא שחטף כדור מצופה גומי בעין (חייל אחד אף התנצל בפניו קצת) ואני כמשתתף בהפגנות בבילעין. לחבר הלא ישראלי שלנו סיפרו שאני זורק אבנים בהפגנות בבילעין.

בדקו לנו את תעודות הזהות. הבחור לא ישראלי תוחקר באנגלית (לאחר שהם הבינו שלצעוק עליו “שו איסמק?!?” בערבית לא ממש יעזור להם…) ובשלב כלשהו כוון לראשו רובה שעל קצהו מורכבת תחמושת של מספר כדורים מצופי גומי שנורים בעת ובעונה אחת לכל עבר. צעקתי עליהם שיעיפו את הרובה וחטפתי עוד מכה.

הם שאלו אותנו אם אמא שלנו יודעת מה אנחנו עושים. שאלתי אותם אם אמא שלהם יודעת מה הם עושים והם ענו “בטח!”. אמרתי שהיא בטח לא גאה. הם שאלו מי והשבתי “אמא שלכם”. חטפתי שתי בעיטות והם צעקו עלי לא לדבר על אמא שלהם.

כאשר מתן אמר להם שיש הנחיה של מפקד חטיבת מכבים שהם יצאו מהכפר הם כעסו מאוד ודחפו את ראשו אל חומת הבטון של הבית, בנקודה בה יש גדר תיל.

לאורך כל האירוע כל החיילים והשוטרים סירבו להזדהות.

לאחר כחצי שעה הם עלו על הג’יפים ונסעו. הכוחות יצאו מהכפר.

השעה הייתה 21:00.

את הטראומות שילדי הכפר ספגו וסופגים ניתן לראות על פניהם ולשמוע בבכי שלהם בלילות. ילדים רכים וזכים שרחובותיהם מוצפים פעם בכמה ימים בעשרות חיילים ושוטרים שהופכים את הכפר שלהם לאזור מלחמה.

שי אפרתי.