אלימות שוטרים במרכז העיר ירושלים, 29/12/2007

לילה, בערך 23:00 בלילה. אני יוצא מאירוע הפתיחה של ה’דילהבר’ לכיוון הבית. בכיכר ציון מגיחה לפתע ניידת משטרה וחונה במרכז הכיכר. שוטר בודד יורד מהניידת וצועד לכיוון נחלת שבעה ואני הולך אחריו, לראות מה קרה. ליד הכניסה לרחבה של פאב ה’יאנקיז’ מתחת לרחבה של קצין העיר, כעשרה שוטרים מקיפים בחור. עמדתי שם והתבוננתי לראות שלא מפעילים אלימות. מחילופי דברים בין השוטרים לבין שוטרי יס”מ שהגיעו למקום מתברר שהארוע הסתיים. השוטרים לוקחים את הבחור ובחור נוסף, כנראה בחשד לסחר בסמים. אני חושב שהכל נגמר ושאמשיך ללכת הביתה. לפתע מגיעים שני בחורים, קצת שתויים. המפקד במקום (אורן שושן) ושוטר נוסף שהיה עימו דוחפים להם את הכוסות הכמעט ריקות לכיוון הפנים ומתגרים בהם. אחד מהבחורים השתויים עונה להם והחבר שלו מנסה לקחת אותו משם. לפתע השוטרים מתנפלים עליהם תוך כדי שהם אוחזים להם באוזניים ומכים אותם. אני מתחיל לקרוא לעבר השוטרים להפסיק להרביץ ולעזוב אותם. מתנדב במשמר האזרחי מתחיל לדחוף אותי ומאיים לעצור אותי (האם בכלל מותר לו לעצור מישהו? הוא הרי אפילו לא יכול למלא דו”ח מעצר…). אני משיב שאם הם רוצים הם יכולים לעצור אותי ושיפסיקו להרביץ. הם מחליטים לעצור גם אותי ואני מובל אזוק אחר כבוד לניידת, דרך קהל המבלים ברחוב הלל שאינו פוצה פה.

תחנת המשטרה במגרש הרוסים. מגיעים ומכניסים אותנו לחדר עם שולחן גדול במרכזו. הבחור שהיה קצת יותר שתוי מתחיל להתפתל ולהשתעל על הרצפה. אני קורא לשוטרים להביא חובש אך הם פשוט מחליטים להוציא אותו החוצה שישתעל שם, בקור, כדי שיפסיק עם ה”הצגה”. אני יושב בחדר ושומע את תאום העדויות- “אורן אמר לך מה קרה?” אומר שוטר אחד לחברו “הגענו למקום עקב מידע מודיעיני על עסקת סמים, תוך כדי המעצר מגיעים שני בני מיעוטים ותוקפים אותנו. לאורן יש שריטה על האף” “ומי החמישי?” “הוא לא מכיר אף אחד, הוא סתם התערב” “איזה חמור” “הוא בטח ממרצ”. הם ממלאים דו”חות. דרור מזרחי עורך עליי חיפוש. שי שטרית מחליט שזה לא מספיק ומחליט לערוך עליי חיפוש מלא. “תכנס לחדר. תתפשט” אני עוד עם גרביים ותחתונים בקור הירושלמי. שניהם עומדים מולי ומתחילים לשאול שאלות. “זו חקירה?” עניתי להם “אם לא אז אין לכם מה לשאול, אני לא עונה על כלום”. שי שטרית טוען שאני חשוד בתקיפת שוטרים “אולי עכשיו תרצה לדבר”. “אמרתי לך שתנפחו את זה” השבתי לו ושתקתי. הורשיתי להתלבש והוחזרתי לחדר. שוב ישיבה משמימה. השוטרת מנסה שוב לשאול אותי שאלות מחוץ לחקירה ואני שוב משיב לה שאם היא רוצה לחקור אותי שתעשה את זה מסודר. אני צריך לשירותים. הגוס מלווה אותי ואני מבקש שיסיר את האזיקים כיוון שאי אפשר לחרבן ככה. שי שטרית מסרב ואני שואל אותו אם הוא אי פעם חירבן עם אזיקים. בכל תאי השירותים אין נייר טואלט ולכן אנחנו מטיילים בכל התחנה. הגוס כותב את דו”ח המעצר שלי. העברית שלו קלוקלת והוא מבקש עזרה מדרור מזרחי שבכלל לא נכח באירוע. לשניהם אין סבלנות ולכן דרור מתאר להגוס מה היה במעצר שלי “הוא דחף אתכם?” “אה… כן כן, הוא דחף אותנו” “הוא הכשיל אתכם בביצוע המעצר?” “אה… כן” “הוא הפריע לכם בביצוע המעצר” “אה… כן, הוא אמר לנו לעזוב אותם” “יופי, זה חשוב, תכתוב שהוא אמר לכם לעזוב אותם. לא עם גרשיים. אני אראה לך- הוא צעק לנו “תעזבו אותם” יופי, ככה, עם גרשיים”.

אני חוזר ולאחר כמה דקות נלקח לחקירה. את הבחור השיכור פטרו מחקירה מכיוון שהוא שיכור, ולכן שלחו אותו למעצר. אצל החוקר שי שטרית מציין שלאחד העצורים היה פעם חשד לרצח ולכן בעצם הוא זה שבטח תוקף עכשיו את הזקנים “על כאלה אנשים אתה מגן!” “האזיקים האלה שלי” אומר שי שטרית לחוקר מיקי וזה משיב “אתה יכול לקחת אותם”. החקירה מתחילה. החוקר מוותר על השלב שבו הוא מציג את עצמו בפניי ומסביר לי את הנוהל בקצרה. הוא מאפשר לי להפגש עם עו”ד. אני מוותר ומבקש ממנו להציג את עצמו. החקירה הולכת כך-

ש: השוטרים טוענים שהפרעת להם בעבודתם.
ת: לא ידעתי שאלימות היא חלק מעבודתם. אם הייתי יודע לא הייתי מתערב. מחובתי, כאזרח מעורב להתערב במידה ואני רואה אלימות שוטרים וזה מעוגן החוק (מוגן? מהוגן? עם ה’? א’? ע’?). ראיתי שוטרים מפעילים אלימות כלפי אזרחים וקראתי לעברם להפסיק.
ש: מדוע לא עזבת את המקום כשביקשו ממך?
ת: זו מדינה חופשית ודמוקרטית ומותר לי להיות איפה שאני רוצה.
ש: מדוע סירבת לעיכוב?
ת: לא סירבתי אלא הלכתי עימם מרצוני החופשי.
ש: צעקת עליהם?
ת: לא צעקתי, קראתי לעברם (אני משיב ומראה לו את השורה הספציפית בה אמרתי את הדברים…)
ש: יש לך מה להוסיף?
ת: כן, במקום לעודד אזרחים להיות מעורבים המשטרה עוצרת אותם.

אני משוחרר מיד ויוצא החוצה. אני פוגש את קיפאח’ שמובל למעצר והוא שואל אותי מה אמרתי בחקירה. “הפעילו כלפיכם אלימות” אני משיב. אני מבקש משי שטרית שיחזיר לי את העט והצעצוע שהם החרימו לי. הוא לוקח אותי לניידת של אורן שושן והדברים שלי זרוקים שם על הכסא. אני מותח את הקפיץ של החתול ומראה לו איך הוא זז. “בן כמה אתה?” הוא שואל. “28” אני משיב. “וואלה, אנחנו אפילו בני אותו גיל. אתה נשוי?” הוא שואל…