אכזריות מודרנית

כתבתי את זה בעיקר בשבילי, כיוון שאני יודע שמי שקורא את זה כבר משוכנע או לחלופין כבר מזמן שכנע אותי שעיניים עצומות אי אפשר לפתוח. אני לא מתכוון להגיב למי שיתחיל להשוות סבל או יספר לי על פיגועים. לא ראיתי את אלה שעמישראל כל כך חשוב להם משנים ולו במעט מאורח חייהם בשביל לסייע לאותם נפגעים או לצאת להפגנה למען שחרור החטופים (שגם היא חסרת טעם אם מתעלמים ממעל 10,000 אסירים פוליטים היושבים בבתי כלא ישראליים). כך שאם כל מה שאתם מסוגלים זה לכתוב באותיות גדולות וצבעוניות משפטים לקוניים באימייל בתגובה למה שכתבתי, יותר טוב בשביל כולנו שתשלחו את זה לעצמכם ואולי ככה תבינו כמה אתם טועים.

שי

אכזריות מודרנית

במהלך השנים האחרונות, בהן אני מסתובב בגדה המערבית ולוקח חלק במאבק נגד גדר הנישול ונגד הכיבוש, פגשתי הרבה מאוד א\נשים מהעולם, מישראל וכמובן מפלסטין. אחד הא\נשים שפגשתי בזכות הורי ואשר בין משפחתי למשפחתו נוצר קשר חזק, הוא אבו עזאם. אבו עזאם הוא חקלאי המתגורר בכפר ג’יוס אשר נמצא בנפת קלקיליה. כמו רבים מבני הארץ הזו, בכל נקודת זמן במה שאנחנו קוראים “הסכסוך” משתלבים אצלו זכרונות משפחתיים. המלחמה ב-1948, החתונה שלו ושל סיהאם ב-1967, האינתיפדה, הגדר שגוזלת את אדמותיו ועוד. אבו עזאם הוא אדם מבריק, בעברו קומוניסט, אשר לימד אנגלית ויודע את השפה על בוריה והשיחות עימו תמיד מעניינות ומאתגרות. לאבו עזאם ולאשתו, סיהאם, יש 7 ילדים (ארבע בנות ושלושה בנים), כולם משכילים ובוגרי אוניברסיטאות מרחבי העולם. הבן הקטן, מוחמד, ישב במעצר מנהלי בישראל 10 חודשים, איש לא יודע מדוע, גם לא מוחמד. יום אחד הוא נעצר ויום אחד שוחרר. ההשלכות של המעצר היו ברורות- יותר לא יוכל מוחמד לקבל אישור כניסה לאדמות אביו למרות התעניינותו המקצועית בחקלאות אורגנית, תחום אשר בו התמקצע באיטליה ואותו הוא לימד באוניברסיטת אל-נג’אח בשכם. היום מועסק מוחמד על ידי ה-US-AID. על האדמות של ג’יוס אשר נגנבו ב-1967, בונה ישראל את ההתנחלות צופין.

אבו עזאם, אשר נוסע בעולם ומדבר כנגד הכיבוש ובעד פתרון של מדינה אחת, נענש על ידי מדינת ישראל וביום בהיר אחד קיבל מניעה להיכנס לאדמותיו, החלטה אשר שונתה לאחר פרק זמן בעקבות בקשות חוזרות ונשנות. העתיד הכלכלי של משפחתו ושל משפחות פלסטיניות רבות, כך יודעים כולם, ידוע. בקרוב לא יוכלו לעבד את אדמותיהם וירדו כולם לפת לחם, אשר יגיע באמצעות הסיוע ההומניטרי של האו”מ. הזיתים, השסקים, האבוקדו ושאר מיני הגידולים, שעל מכירתם עמל אבו עזאם היום ובקושי מוכר בשל הקשיים שמערימה עליו מדינת ישראל באמצעות מערכת חסימת הכבישים, ייגדעו ובמקומם תיבנה הרחבה נוספת של ההתנחלות צופין.

בחודש ינואר נעצר בן נוסף של אבו עזאם. הפעם החליטו להתעלל בג’סאן, ד”ר למשפטים העוסק בדיני כלכלה. מחקרו נוגע לכלכלה הגלובלית והוא נחשב למרצה מן השורה הראשונה. לאחר תקופה ארוכה שבה ישב במעצר ועונה בחקירות על ידי השב”כ, ובעקבות עתירות חוזרות ונשנות של עורך דינו, הסכים שופט צבאי לשחררו, עם ערבות בהפקדה על סך 30,000 ש”ח ושלושה ערבים שחתמו על סך של 10,000 ש”ח כל אחד. המשפחה שמחה אך השחרור לא החזיק הרבה זמן מעמד. כעבור 11 ימים לא יכלו עוד להתאפק בשב”כ וההתעללות נמשכה- בשעה 2 לפנות בוקר נכנסו כוחות צבא וחטפו אותו שוב. הפעם הדרישה היתה מעצר מנהלי. הסיבה, כמובן, נותרה חסויה. ערעורים לבית הדין הצבאי הביאו להחלטה של שופט צבאי להורות על שחרורו באם המדינה לא תערער בתוך 24 שעות. המדינה, כמובן, עירערה וג’סאן נשאר במעצר.

ערעור לבג”צ שהתקיים ב-22 במאי נראה היה דווקא די אופטימי. הרכב של שלושה שופטים הקשיבו לעו”ד המייצג את ג’סאן והיה נראה שהם איתנו. הם תקפו שוב ושוב את פרקליטי המדינה על הדרך שבה המעצר בוצע, על הערעור. פרקליט המדינה עמד שפוף ובקושי הצליח להגן על עמדת המדינה. מדי פעם הוא הצליח לסנן “אבל יש מידע חסוי” ושוב חטף על הראש.

הדיון הסתיים ויצאנו החוצה. מנסים להיות אופטימים לאור התנהלות השופטים. קיווינו לקבל את ההחלטה במהרה אך ההמתנה לתשובה היתה ארוכה. מסתבר שהשופטים נתנו החלטה ב-26 במאי אך היא נותרה בגדר סוד בטחוני. היום, ה-5 ביוני, קיבלתי הודעה ובה פרטי הסוד- ג’סאן ישאר במעצר מנהלי עד אוקטובר 2008, כאשר אז כמובן ניתן יהיה להאריך את מעצרו בעוד חצי שנה בלי הרבה בעיות. הכסף שהופקד כערבות נשאר בידי המדינה כיוון שהוא קשור לתיק אחר שהמשפט בו יתקיים ב-19 ביולי, בזמן שבו ג’סאן מוחזק בידי רשויות המדינה.

מראית עין של דיון, מראית עין של דמוקרטיה. ישראל היא מבין החשוכות שבמדינות, המתחבאת מאחורי מערכת בירוקרטית וניירות. ושב”כ.
למי שעוד מאמין שיש אפשרות דמוקרטית להשפיע על הנעשה כאן, אני מציע לפקוח את העיניים ולהסתכל סביב. מחר-מחרתיים נמצא גם אנו את עצמנו במעצר מנהלי ואיש לא ידע מדוע.

ההצלחות שלנו בבתי המשפט מתוכננות מבעוד מועד. זהו אמצעי שבעזרתו המערכת נותנת לנו תקווה, על מנת שנדחה בעוד קצת את הרעיון לפרק אותה. שנתלבט ונחשוב שאולי יש דרך אחרת, שאולי המערכת לא באמת כל כך גרועה. רוב הזמן ניכשל בעומדנו מול המערכת, וגם כאשר ננצח את המערכת בכלים שלה, שינוי ממשי לא יראה בשטח. הדיון בעניינו של ג’סאן היה מהסוג הזה. שלושה אנשים שנחשבים לאינטליגנטים ובעלי כושר שיפוט מעולה, יושבים ונוגעים בכל הנקודות הבעייתיות. שואלים עוד ועוד שאלות על מנת להגיע לחקר האמת. ואז, בחדרי חדרים, הם מתיישבים לקרוא את דו”ח השב”כ ולפתע מאבדים את כושר השיפוט והמוח שלהם מפסיק לעבוד. הידיים ידי הדמוקרטיה המערבית והראש מבית היוצר של המשטרים החשוכים.

למערכת הבירוקרטית יש יכולת להתעלל באנשים מבלי להשאיר סימן. לא תראו גרונות שחוטים או איברים שבורים, אך הנפש מבפנים נקרעת. הסימנים הנפשיים שהבירוקרטיה משאירה נראים טוב על כל מי שאי פעם עמד מולה והיא כופפה אותו. מראה לכולנו שבמילים מתוחכמות, בחוזים מסובכים ובדיונים אינסופיים בבתי משפט, מי שייצא מותש זה אנחנו. המערכת חזקה, היא תספוג את הדגדוג שלנו.

לג’סאן מחכים בבית אשתו וחמשת ילדיהם, הקטן בן מספר חודשים, הוריו האוהבים, אחיו ואחיותיו ובני זוגם. כולם מצפים לשובו ולשובם של אסירים פלסטינים נוספים שנעצרו ללא הליך משפטי וללא סיבה אמיתית מלבד הברורה מאליה- הם פלסטינים.

שי